פסק-דין בתיק תא"מ 12743-10-11

1.         עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב המבוטח על ידי התובעת מסוג רנו מגאן 2006 (להלן: "כלי הרכב המבוטח"), לטענתה, בתאונה מיום 31/12/10 (להלן: "התאונה").

2.         זוהי תביעה אשר נדונה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

3.         לטענת התובעת, בשעה 18:30 לערך, עמד כלי הרכב המבוטח בכניסה לצומת סומך והמתין לאור ירוק כאשר הנתבע הגיע לצומת במהירות מופרזת, איבד שליטה ופגע בו בעוצמה בחלקו האחורי (ימני-אחורי). כתוצאה מן התאונה, הוכרז כלי הרכב המבוטח כאובדן כללי. 

4.         בכתב הגנתו (כמו גם בהודעה לצד ג' - ראה סעיף 2), הכחיש הנתבע את אחריותו לאירוע.

            ברם, בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבע: "אין הכחשה שהתאונה קרתה. רכב התובעת נפגע בכנף ימין מאחור. אנו מודים באשמה. אין לי חוות דעת נגדית" (ראה: עמוד 1 לפרוטוקול שורות 14-15).

אכן כטענת התובעת, מן הראוי היה כי הדברים יובהרו כבר בכתב ההגנה, חלף הגשת כתב הגנה כללי. בכתב הגנה "אין די בהכחשה כללית, אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לעניין הנזק"; והמכחיש "לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין" (ראה: תקנות 85 ו-85 לתקנות). הפרת הוראות אלה עשויה לגרור מחיקת כתב ההגנה, כולו או חלקו או אף חיוב בעל הדין מחמת מצגו (ראה למשל: ע"א 283/88, המזרח שירות לביטוח בע"מ נ' מומן, פ"ד מה(2) 777; ת.א. (מחוזי חיפה) 50767-07-10, מל"ל נ' חברת אשל הירדן בע"מ (2012), על האסמכתאות הנזכרות בו).

הדברים אמורים במשנה תוקף עת עסקינן בהליך בסדר דין מהיר. יש לזכור כי פרק ט"ז1 לתקנות הינו הסדר ייחודי שמטרתו, כמובהר בדברי ההסבר: "התאמת מסלול דיוני פשוט ומהיר לתובענות בסכומים נמוכים המהווה, כשלעצמה, יישום של עקרונות הניהול השיפוטי". על כן, קבע מתקין התקנות כללים נוקשים וקבועים שמטרתם להבטיח פישוט ההליך ודיון בו ביעילות ובמהירות (ראה למשל: בר"ע 1577/02, מודיעין אזרחי בע"מ נ' בעדש (2003); ת.א. (ירושלים) 16682/01, צדוק נריה-השכרת רכב נ' יהוד דנה (2002); ת.א. (ירושלים) 6992/03, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים (2004); ד"מ (ת"א) 3075/04, אליעזר נ' מרגלית (2005) ביחס למקבילתה; וכן א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית, התשס"ט-2009, עמוד 426 ואילך, ועמוד 430).

להתנהלות זו - בפרט משהתחוור כי תכליתה טענות הנתבע כנגד צד ג' תוך סיכול מטרת התקנות בכלל ומטרת המחוקק ביצירת הליך מיוחד זה בפרט - יינתן משקל בעת קביעת גובה ההוצאות.

מכל מקום, בשלב זה, הנתבע מודה באחריותו לאירוע התאונה. הודאה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפני ובכללן: תצהיר הנהג בכלי הרכב המבוטח (הוצג וסומן -  ת/3), אשר לא נסתר, הודעתו על תאונה לחברת הביטוח מיום 3/1/11 (ראה: נספח ג' ל-ת/3); כמו גם עם אופי הפגיעה ועוצמתה כעולה מתמונות הנזק לכלי הרכב המבוטח (ראה: הוצגו וסומנו ת/1) וחוות דעת השמאי.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

5.         בכל הקשור לנזק -

לטענת הנתבע חוות הדעת היא לאקונית, הנזקים הנתבעים מופרזים ונוכח הודאת הנהג בכלי הרכב המבוטח כי הפגיעה הייתה מצד ימני - אחורי, אין לאשר כל פגיעה אחרת.

אין בידי לקבל טענות אלה.

ראשית, בהתאם לחוות דעת שמאית מטעם התובעת מיום 27/1/11 עלות תיקון הנזק לכלי הרכב המבוטח עומדת על סכום כולל של 32,934.28 ש"ח בעוד שוויו עומד על סך של 43,624 ש"ח ועל כן, המדובר ב"אובדן כללי" (צורף גם כנספח "ג" ל-ת/2 - לעיל ולהלן: "חוות הדעת"). הנתבע לא הציג חוות דעת נגדית ואף לא ביקש לזמן את המומחה מטעם התובעת לחקירה כמצוות תקנה 130א לתקנות (ולעניין זה ראה: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית) עמוד 237, 242; ע. סומך, "תאונות פח ושיבוב רכב", תשע"ג-2013, עמוד 185 ואילך). מטעם זה אין לשעות לטענות הנטענות בעלמא כנגד חוות הדעת או עלות התיקון הנקובה בה.

שנית, נהג כלי הרכב המבוטח הצהיר כי רכבו נפגע בחלקו האחורי (ימני אחורי) ונגרמו לו נזקים (ראה: ת/3). כך גם בהודעה על מקרה הביטוח מצוין "מכה בצד ימין של הרכב - חלק אחורי + גלגל אחורי ימין ...מפורק" (ראה: נספח ג' ל-ת/3). זאת ועוד. בחקירתו שב הנהג בכלי הרכב המבוטח על תיאורו בהודעה, הבהיר הדברים ואף סימן על גבי אחת התמונות שסומנה ת/6 את הפגיעה מאחור (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 19 - 23).

מטעם זה אין לומר כי נהג כלי הרכב המבוטח הודה בחקירתו כי הפגיעה בכלי רכבו לא הייתה גם בחלק האחורי.

שלישית, גם בחוות הדעת תוארה הפגיעה הנטענת כפגיעה "בחלקו האחורי ימני" ומלוא עלות התיקון הנקובה בה מתייחסת למוקד אחורי-ימני. כך גם האמור בחוות הדעת עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק לכלי הרכב המבוטח (ת/1) אשר בשלב זה אינן שנויות במחלוקת (ראה: דברי ב"כ הנתבע בסיכומים - עמוד 13 לפרוטוקול שורות 22-23).

רביעית, בתצהירו (הוצג וסומן - נ/1) הנתבע כלל לא טען כי הנזקים הנטענים, כולם או חלקם, לא נגרמו כתוצאה מן התאונה. ודוק: כלי הרכב המבוטח נבדק ביום 2/1/11.

חמישית, מעבר להעלאת טענות כלליות בסכומיו, הנתבע אף לא הצביע על רכיב ספציפי הכלול בחוות הדעת אשר לשיטתו לא נגרם עקב התאונה וממילא לא הוכיח כי הפחתת רכיב עלום זה תגרום לאי הכרזת כלי הרכב כ"אובדן כללי".